פורטפוליו | עו"ד מיכאל שיין
גיל: 67 תפקיד: בעלים של שיין גלובל פמילי אופיס, המספקת שירותי ניהול נכסים למשפחות
אני: איש משפחה, מאמין בשוויון ושאיש באמונתו יחיה.
משפחה: השורשים, משני הצדדים, בגליציה, פולין. ההורים חיו באנגליה. אבא הוא נצר למשפחת חסידים מפורסמת ואימא באה ממשפחה שעסקה במתכת. אבי עסק בנדל"ן ואימא הספיקה לסיים את לימודי ההיסטוריה ב-39', באוניברסיטת לונדון, אישה ויהודייה יחידה בין הסטודנטים. היא סיימה בהצטיינות, לימדה היסטוריה וסיימה את הקריירה כסגנית מנהלת.
ילדות: גדלתי בבית דתי לאומי ולמדתי בתיכון יהודי. אחרי בית הספר למדתי בחדר. אהבתי לשחק קריקט ולרוץ והייתי בבני עקיבא..
חזנות 1: שפת הנשמה. אבא התברך בקול נפלא והפך לחזן מבוקש ואני ליוויתי אותו בשירה מגיל שבע. כשהייתי בן 17 התחלתי לחזן לבד בבתי כנסת גדולים ברחבי העולם.
חזנות 2: סמוך לפטירתו של אבי חליתי בסרטן במיתרי הקול,דווקא שם. אני לא מעשן, לא שותה ואני מייחס את זה לפסיכולוגיה. הייתי כל-כך מחובר אליו, שכשנפרדתי ממנו בבית הקברות בשירה אמרתי לו, אבא , קח את הקול שלי איתך, שישמור עליך במקום שבו אתה נמצא כדי שיעזור לך לשמור עלינו. עברתי הקרנות וטיפולים וברוך השם מצבי טוב ואני מברך הגומל כל יום, אבל הצרידות נשארה.
שרון: אשתי.הכרנו כשהייתי בן 16 כשחיזנתי בזימבבואה, שם נולדה. היא באה ממשפחה יהודית מסורתית ואחרי שנתיים עלתה ארצה. היא למדה ביוכימיה, אחר כך ציור ורפואת ספורט, והיום היא עוסקת בפילאטיס ובאמנויות לחימה. יש לנו שלושה ילדים ושבעה נכדים.
לימודים: למדתי באוניברסיטה של לונדון, כמו אימא. הגעתי למשפטים בדרך האלימינציה. שכר הלימוד היה נמוך, קיבלתי מלגות וגרתי עם הוריי, מה שגרם לי לפספס את חיי הקמפוס.
ישראל: יכולתי להיות עורך דין בלונדון, אבל הייתי צמא להגיע לארץ כי כך חונכתי.ברגע שקיבלתי את האישור מלשכת עורכי הדין, שלימודים בלונדון מאפשרים עבודה בעריכת דין בארץ, ארזתי והגעתי . שנתיים אחרי שקיבלתי את ההסמכה למקצוע בישראל, קיבלתי את הרישיון האנגלי.
גדעון האוזנר: עשיתי את ההתמחות בסוכנות היהודית ואז פגשתי את עו"ד גדעון האוזנר שנדלק עליי ועם קבלת הרישיון הציע לי לעבוד אצלו. לא הרגשתי מוכן , היססתי, והוא לקח מישהו אחר. אחרי כמה חודשים הוא שוב חזר אליי. למדתי ממנו כל מה שאפשר ללמוד ממשפטן דגול, גם בזירה האנושית וגם במקצועית.
לונדון: נסענו לשם לשנתיים כשמוניתי לעוזר הנספח הכלכלי בשגרירות וטיפלתי בחרם הערבי.גרנו בבית של הסבתא עם הבת הראשונה שהייתה תינוקת. כעבור שנתיים חזרנו.
עצמאות: המפה הפוליטית השתנתה, בגין עלה לשלטון ואני החלטתי לעזוב את ירושלים ולנסות את מזלי בתל אביב. פתחתי משרד במגדלי שלום ומשם הדברים התפתחו. גדלנו מאוד, שותפים התחלפו, ולפני ארבע שנים מצאתי את השותפים הטובים ביותר – ילדיי, שירה ואלון. הקטנה דניאלה, עוזרת באדמיניסטרציה.
פמילי אופיס: הגעתי למסקנה שהעבודה שהכי מתאימה לי היא ייעוץ ללקוחות פרטיים. טיפחתי יחסים עם משפחות רב-לאומיות, לא רק יהודיות או כאלה שחלקן גרות בישראל. הן פונות אליי לא רק לעשות תכנון עסקי ומיסויי, אלא כמי שיטפל בילדיהם אחרי מותם. מפאת החיסיון אני לא יכול לנקוב בשמות..
מקלטי מס: אין בעיה איתם אם משתמשים בהם בצורה חיובית. אנחנו משתמשים באיי קיימן, למשל, כדי לעשות סדר באחזקות. תם העידן של פתיחת חשבונות במקומות האלה כדי להימנע ממס, כי הבנקים שם לא מאפשרים את זה.
שנאת עשירים: בהחלט יש בארץ. את חלקה מביאים העשירים על עצמם כשהם נוהגים בחוסר צניעות.
זגזג: תכונה ישראלית שאני לא סובל. מחליטים על מדיניות מסוימת, וכעבור כמה שנים הופכים אותה לגמרי. אתה מייעץ ללקוח שיעלה ארצה ויביא הון של מיליארדים ויזכה לפטור מדיווח, ממס הכנסה ומרווחי הון, ואחרי שלוש שנים הוא מחויב בכל אחד מהסעיפים האלה.
תפיסת עתיד: אני מתברך באמא בת 93 צלולה, באשתי, בילדים ובנכדים, עברתי אירועים בריאותיים קשים וניצלתי, אז אני מאושר, לא צריך יותר.
